עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

יועצת ארגונית, מאמנת אישית
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
תשליך - זה הליך או תהליך? העיקר שנסלח...
26/09/2018 09:29
ayala
עבר שבוע מיום כיפור ואני עדיין תוהה האם סיימתי לסלוח לעצמי ולאחרים כי מסתבר שתשליך זה תהליך, אצלי זה התחיל בערב כיפור,הבנות ואני יצאנו לים להשליך את כל הגיפה ולטבול במים כדי לטהר את הנשמה, היה שקט לא היו הרבה מתרחצים בדיוק מתאים כדי לעשות סדר גם בראש...
כיפור נכנס ואתו מגיע השקט המיוחד המאפיין את החג הזה, אני קוראת על מהי סליחה ושואלת את עצמי זהו סלחת? כן זה תהליך זה לא זבנג וגמרנו אבל העיקר שסלחת , לעצמך ולאחרים כך מתחילים שנה חדשה בקלילות ובשמחה ואני משתפת אתכם במה שקראתי על מה זה סליחה?

ההגדרה של סליחה היא- בחירה מודעת לוותר על רגשות של כעס, טינה וזעם כלפי אדם שפגע בנו. אנחנו בוחרים לסלוח בין אם “מגיע” לאדם שנסלח לו, ובין אם לא.

סליחה היא לא:

כדי שנוכל לסלוח, חשוב להבין שסליחה היא לא:

·         להכחיש שמה שקרה פגע בנו.

·         להצדיק את מה שקרה.

·         לשכוח את מה שקרה.

·         סליחה לא מחייבת אותנו להמשיך להיות בקשר עם אדם שפגע בנו.

·         ניתן לסלוח, ועדיין לדרוש את מיצוי הדין המשפטי מול האדם שפגע בנו.

·         לא חייבים לסלוח. אנחנו סולחים מתוך בחירה, למען עצמנו ולמען היחסים שלנו.

למה כדאי לי לסלוח?

כשאנחנו סולחים אנחנו נהנים משקט נפשי.

והנה קטע מהספר שלי על "תשליך" הבטחתי לשתף קטעים והנה אני מבטיחה ומקיימת:

"תשליך

מזמינה את כולם לרדת לים, לבצע תשליך, ליהנות מהמים החמימים, מהשקט שלפני יום כיפור. כולם מסכימים.

יוליק, אני והבנות יורדים לים, פוגשים חברים, חברתי ואני שוהות במים כשעה ומפטפטות, נזכרת בEvia בדיוק כמו שהמקומיים יורדים למים ושוהים שם ארוכות ומפטפטים כאילו הם יושבים בבית קפה.

היה פשוט נפלא ומרגיע, פעם ראשונה שאני יורדת לים בערב כיפור, מחליטה לאמץ זאת כמנהג חדש.

ארוחה מפסקת, תה, עוגיות ומסתערת על הספרים, העיתונים וזהו בעצם להיום.

יום כיפור עובר בעצלתיים, ערסל, ספר, מיטה, ספר, הבנות מסדרות לעצמן את החדר, עיצוב מחדש.

אני קוראת את הספר של ליאור צורף ומקבלת עוד כלים חדשים לתפוצה מקצועית – הלינקדין, גם אותו אני צריכה להפעיל ולדעת ליהנות משירותיו.

הזבובים בחוץ מטרידים, יוצאת מהערסל, חוזרת לחדר, קוראת עיתון, כתבה על שייטת 13, כתבה על אנשי הדממה שיוצאים מהדממה, ומספרים על מפקד היחידה ועל מהות היחידה. אני מתמלאת שוב גאווה, שני הילדים שלי משרתים ביחידה, שי שאוטוטו משתחררת ואלעד מפקד ביחידה כבר סרן - כתבה טובה, אבל משהו שם קצת לא עבר אצלי. מדוע מאפשרים ומפרסמים מה שחושב המפקד על הכוחות הנגדיים? על מה הם יכולים לעשות לנו..  בכך מציע להם רעיונות, מחשבות, חיזוקים, אתגרים? קצת צנזורה לא הייתה מזיקה. 

שרי פרם באבא "מן הסבל אל האושר"

הזמן עובר, מנמנמת קלות, מתעוררת, עוברת לקרוא, בספר של שרי פרם באבא "מן הסבל אל האושר" – פרק שמונה ותשע – פרק המדבר על תודה, על סליחה, איזה התאמה מושלמת ליום הכיפורים.

אני קוראת בפעם השנייה את הספר, אחד הספרים שמקבלים בו תובנות, גם בקריאה שלישית, כל פעם זה תופס אותך מחדש, במצב אחר, עם תובנה אחרת. מה הייתי צריכה יותר מזה?

אני אוהבת לצטט, ומתוודעת שוב לכך שצריך לקבל בברכה את פני האורח, גם אם הוא ייסורים ואתגר בדיוק כמו ביהדות:

"שאלה: "איך אפשר לתת אמון באלוהים אל מול כל הקשיים שהחיים ממיטים עלינו, כמו למשל הפסד כלכלי גדול, מותו של אדם קרוב או ילד שנולד עם צרכים מיוחדים?"

פרם באבא: אף לא עלה אחד נופל מהעץ במקרה. אם אתגר כזה מונח על סף דלתכם, אין ספק שהכתובת היא אתם. זו מתנה אישית ובלתי ניתנת להעברה, אם תנסו להיפטר ממנה היא תחזור אליכם קשה שבעתיים. אם בשלב הזה הדרך היחידה שלכם ללמוד היא דרך הייסורים, כי אז הצרות שלכם רק ילכו ויתגברו מבחינת הסוג, התדירות והעוצמה, עד שתסכימו לקבל עליכם את האתגר."

הוא ממשיל זאת לכך ששלחתם הזמנות לאורחים לחגיגה, כשהם הגיעו לא הייתם מוכנים, לא לבושים ולא חשבתם שבכלל הזמנתם את האורחים. אתם מתכחשים לכך! בעצם הגיעה לנו מתנה/אורח שצריך לקבל אותו בשלווה, בסבר פנים יפות, להתארגן בצורה קלילה, להזמין פיצה, לסדר את הבית ולהכניס את האורחים. הוא משתמש בחוק שבלתי ניתן להתחמק ממנו "חוק הסיבה והתוצאה", "לכל פעולה נגדית ישנה תגובה נגדית השווה לה בעוצמתה".

מסיימת לקרוא את פרק תשע המתמקד בהכרת תודה דרך סליחה.

פותחת שוב עיתון – מתחברת לפסקה שכתב סבר פלוצקר על השונות ועל חסרי סבלנות (משמעותי לחנך אותם לקבל את השונות של בני הגזע האנושי כדבר טבעי)

"מגילת הזכויות המונחת ביסוד הסדר הדמוקרטי והליברלי לא מכריזה שכל בני האדם נולדו זהים, הם נולדים שונים אך שווים בזכויות היסוד שלהם. על כן קרויות אלו זכויות אדם. חוסר סבלנות מתחיל בנקודה שבה השונות הופכת לנחיתות; אתה שונה ממני, זאת אומרת שאתה נחות ממני. איני רוצה להיות בחברתך, לא מפני שאני לא אוהבת את המוזיקה שלך ואת המטבח שלך, אלא מפני שהמוזיקה שלך והמטבח שלך הופכים אותך, בעיניי, לנחות. יש לגדל ולחנך את הילדים לסובלנות."

מדפדפת בכתבה של מעוררי ההשראה ונתקלת במשפט מנצח של שמעון פרס:

"אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים".

חשבון נפש

אחרי כל הכתבות, התובנות, המשפטים, אני עורכת את חשבון הנפש שלי – הזמן שלי עם עצמי, במה אני רוצה להתמקד בשנה הקרובה – כבר החלטתי ואני מחזקת את ההחלטה בלבי:

תרומה ועצמאות – הערכים המובילים שלי השנה.

אני יודעת שהגעתי לשלווה שלי, הייתי זקוקה ליום הכיפורים הזה כדי לחזור לשלווה ולתובנות שלי משכבר הימים.

תודה לך אלוהים.

זהו, זמן תפילה מגיע, אני לובשת לבן והולכת לבית הכנסת לתפילת נעילה ולשמוע את קול תקיעת השופר האחרונה. בערב יוצאים לשבירת צום אצל ישראל ואביטל עם עוד חברים, מתחילים להתכונן כבר לסוכות.

שולחת סליחה אחרונה למי שחשבתי שצריך לבקש סליחה ומתנקה."  סוף ציטוט.

החגים לא נגמרים ...ואנחנו בחג הסוכות גם מצווים להיות בשמחה גדולה, מאחלת לכולנו ימים טובים ושמחים

באהבה רבה איילה .


0 תגובות
תשליך - זה הליך או תהליך? העיקר שנסלח...
26/09/2018 09:29
ayala
עבר שבוע מיום כיפור ואני עדיין תוהה האם סיימתי לסלוח לעצמי ולאחרים כי מסתבר שתשליך זה תהליך, אצלי זה התחיל בערב כיפור,הבנות ואני יצאנו לים להשליך את כל הגיפה ולטבול במים כדי לטהר את הנשמה, היה שקט לא היו הרבה מתרחצים בדיוק מתאים כדי לעשות סדר גם בראש...
כיפור נכנס ואתו מגיע השקט המיוחד המאפיין את החג הזה, אני קוראת על מהי סליחה ושואלת את עצמי זהו סלחת? כן זה תהליך זה לא זבנג וגמרנו אבל העיקר שסלחת , לעצמך ולאחרים כך מתחילים שנה חדשה בקלילות ובשמחה ואני משתפת אתכם במה שקראתי על מה זה סליחה?

ההגדרה של סליחה היא- בחירה מודעת לוותר על רגשות של כעס, טינה וזעם כלפי אדם שפגע בנו. אנחנו בוחרים לסלוח בין אם “מגיע” לאדם שנסלח לו, ובין אם לא.

סליחה היא לא:

כדי שנוכל לסלוח, חשוב להבין שסליחה היא לא:

·         להכחיש שמה שקרה פגע בנו.

·         להצדיק את מה שקרה.

·         לשכוח את מה שקרה.

·         סליחה לא מחייבת אותנו להמשיך להיות בקשר עם אדם שפגע בנו.

·         ניתן לסלוח, ועדיין לדרוש את מיצוי הדין המשפטי מול האדם שפגע בנו.

·         לא חייבים לסלוח. אנחנו סולחים מתוך בחירה, למען עצמנו ולמען היחסים שלנו.

למה כדאי לי לסלוח?

כשאנחנו סולחים אנחנו נהנים משקט נפשי.

והנה קטע מהספר שלי על "תשליך" הבטחתי לשתף קטעים והנה אני מבטיחה ומקיימת:

"תשליך

מזמינה את כולם לרדת לים, לבצע תשליך, ליהנות מהמים החמימים, מהשקט שלפני יום כיפור. כולם מסכימים.

יוליק, אני והבנות יורדים לים, פוגשים חברים, חברתי ואני שוהות במים כשעה ומפטפטות, נזכרת בEvia בדיוק כמו שהמקומיים יורדים למים ושוהים שם ארוכות ומפטפטים כאילו הם יושבים בבית קפה.

היה פשוט נפלא ומרגיע, פעם ראשונה שאני יורדת לים בערב כיפור, מחליטה לאמץ זאת כמנהג חדש.

ארוחה מפסקת, תה, עוגיות ומסתערת על הספרים, העיתונים וזהו בעצם להיום.

יום כיפור עובר בעצלתיים, ערסל, ספר, מיטה, ספר, הבנות מסדרות לעצמן את החדר, עיצוב מחדש.

אני קוראת את הספר של ליאור צורף ומקבלת עוד כלים חדשים לתפוצה מקצועית – הלינקדין, גם אותו אני צריכה להפעיל ולדעת ליהנות משירותיו.

הזבובים בחוץ מטרידים, יוצאת מהערסל, חוזרת לחדר, קוראת עיתון, כתבה על שייטת 13, כתבה על אנשי הדממה שיוצאים מהדממה, ומספרים על מפקד היחידה ועל מהות היחידה. אני מתמלאת שוב גאווה, שני הילדים שלי משרתים ביחידה, שי שאוטוטו משתחררת ואלעד מפקד ביחידה כבר סרן - כתבה טובה, אבל משהו שם קצת לא עבר אצלי. מדוע מאפשרים ומפרסמים מה שחושב המפקד על הכוחות הנגדיים? על מה הם יכולים לעשות לנו..  בכך מציע להם רעיונות, מחשבות, חיזוקים, אתגרים? קצת צנזורה לא הייתה מזיקה. 

שרי פרם באבא "מן הסבל אל האושר"

הזמן עובר, מנמנמת קלות, מתעוררת, עוברת לקרוא, בספר של שרי פרם באבא "מן הסבל אל האושר" – פרק שמונה ותשע – פרק המדבר על תודה, על סליחה, איזה התאמה מושלמת ליום הכיפורים.

אני קוראת בפעם השנייה את הספר, אחד הספרים שמקבלים בו תובנות, גם בקריאה שלישית, כל פעם זה תופס אותך מחדש, במצב אחר, עם תובנה אחרת. מה הייתי צריכה יותר מזה?

אני אוהבת לצטט, ומתוודעת שוב לכך שצריך לקבל בברכה את פני האורח, גם אם הוא ייסורים ואתגר בדיוק כמו ביהדות:

"שאלה: "איך אפשר לתת אמון באלוהים אל מול כל הקשיים שהחיים ממיטים עלינו, כמו למשל הפסד כלכלי גדול, מותו של אדם קרוב או ילד שנולד עם צרכים מיוחדים?"

פרם באבא: אף לא עלה אחד נופל מהעץ במקרה. אם אתגר כזה מונח על סף דלתכם, אין ספק שהכתובת היא אתם. זו מתנה אישית ובלתי ניתנת להעברה, אם תנסו להיפטר ממנה היא תחזור אליכם קשה שבעתיים. אם בשלב הזה הדרך היחידה שלכם ללמוד היא דרך הייסורים, כי אז הצרות שלכם רק ילכו ויתגברו מבחינת הסוג, התדירות והעוצמה, עד שתסכימו לקבל עליכם את האתגר."

הוא ממשיל זאת לכך ששלחתם הזמנות לאורחים לחגיגה, כשהם הגיעו לא הייתם מוכנים, לא לבושים ולא חשבתם שבכלל הזמנתם את האורחים. אתם מתכחשים לכך! בעצם הגיעה לנו מתנה/אורח שצריך לקבל אותו בשלווה, בסבר פנים יפות, להתארגן בצורה קלילה, להזמין פיצה, לסדר את הבית ולהכניס את האורחים. הוא משתמש בחוק שבלתי ניתן להתחמק ממנו "חוק הסיבה והתוצאה", "לכל פעולה נגדית ישנה תגובה נגדית השווה לה בעוצמתה".

מסיימת לקרוא את פרק תשע המתמקד בהכרת תודה דרך סליחה.

פותחת שוב עיתון – מתחברת לפסקה שכתב סבר פלוצקר על השונות ועל חסרי סבלנות (משמעותי לחנך אותם לקבל את השונות של בני הגזע האנושי כדבר טבעי)

"מגילת הזכויות המונחת ביסוד הסדר הדמוקרטי והליברלי לא מכריזה שכל בני האדם נולדו זהים, הם נולדים שונים אך שווים בזכויות היסוד שלהם. על כן קרויות אלו זכויות אדם. חוסר סבלנות מתחיל בנקודה שבה השונות הופכת לנחיתות; אתה שונה ממני, זאת אומרת שאתה נחות ממני. איני רוצה להיות בחברתך, לא מפני שאני לא אוהבת את המוזיקה שלך ואת המטבח שלך, אלא מפני שהמוזיקה שלך והמטבח שלך הופכים אותך, בעיניי, לנחות. יש לגדל ולחנך את הילדים לסובלנות."

מדפדפת בכתבה של מעוררי ההשראה ונתקלת במשפט מנצח של שמעון פרס:

"אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים".

חשבון נפש

אחרי כל הכתבות, התובנות, המשפטים, אני עורכת את חשבון הנפש שלי – הזמן שלי עם עצמי, במה אני רוצה להתמקד בשנה הקרובה – כבר החלטתי ואני מחזקת את ההחלטה בלבי:

תרומה ועצמאות – הערכים המובילים שלי השנה.

אני יודעת שהגעתי לשלווה שלי, הייתי זקוקה ליום הכיפורים הזה כדי לחזור לשלווה ולתובנות שלי משכבר הימים.

תודה לך אלוהים.

זהו, זמן תפילה מגיע, אני לובשת לבן והולכת לבית הכנסת לתפילת נעילה ולשמוע את קול תקיעת השופר האחרונה. בערב יוצאים לשבירת צום אצל ישראל ואביטל עם עוד חברים, מתחילים להתכונן כבר לסוכות.

שולחת סליחה אחרונה למי שחשבתי שצריך לבקש סליחה ומתנקה."  סוף ציטוט.

החגים לא נגמרים ...ואנחנו בחג הסוכות גם מצווים להיות בשמחה גדולה, מאחלת לכולנו ימים טובים ושמחים

באהבה רבה איילה .


0 תגובות
מודל הזוגיות שאני אוהבת...כאן וביוון ...
13/09/2018 21:14
ayala

"תמונה שווה אלף מילים "  וגם אלף מיילים, לתת לזוגיות לשייט בין כאן ליוון זה אחד מהסודות המתוקים שלי למודל הזוגיות שמתבסס על גיוון , על התחדשות, התרעננות ועל חוויות חדשות כמו שאומר השיר "להתעורר כל בוקר מחדש".
הבטחתי להמשיך ולהעניק חלקים מתוך הספר שלי על זוגיות, הורות והגשמת חלומות בזוג והנה זה בא, הקטע על הזוגיות:

"בית ביוון - כל שנה אנחנו נוסעים יחד לאי אחר ביוון, זה כ15 שנים החלום המשותף שלנו הוא לבנות בית באי יווני, כזה שלא עמוס בתיירים, שאפשר לנקות בו את הראש ולהרגיש חלק מהמקום ולא כתיירים המגיעים לשבוע ונעלמים. רוצים להתחבר לאנשים, להוויה, לחיות את החיים כמו המקומיים. בכל נסיעה אנחנו מתרשמים מהאי ובודקים האם זה המקום שאנו נבחר לבנות בו את הבית השני שלנו?

לאחר חיפושים ונסיעות חווייתיות לאיים שונים יוליק מצא לנו אי מקסים שנקרא Evia זה האי השני בגודלו ביוון, אחרי כרתים, חופים קסומים ואנשים מיוחדים, מעינות טרמיים ושקט מדהים – כזה שהייתם מוכנים לקנות בכסף והרבה פעמים... אני אולי אמכור אותו ארוז בקופסת שימורים עם תווית "השקט של Evia"

אחרי תקופת ההשהיה עם האתגר של אלעד אנחנו ממשיכים ולא מוותרים לעצמנו על החלום המשותף. חוויה זוגית מדהימה הכוללת שלבים של רכישת אדמה, טקס מיוחד שבו אנו נפגשים אצל עורכת הדין היוונייה עם בעלי הקרקע, ניקו ודימיטרה ושותפה נוספת-יוונייה אותנטית, זקנה לבושה שחורים, כשברקע ניצבת המתורגמנית ומתרגמת כל פיסקה לאנגלית, הטקס היה משמעותי ומרגש במיוחד.

כל הגעה נוספת שלנו לאי הייתה עוד נידבך לחוויה הכוללת. תכנון הבית, ליווי פרויקט הבנייה, למידת השפה היוונית, בחירת הריהוט וכל מה שצריך לעשות כדי לקדם את הגשמת החלום הזה, מה שנתן לנו הרבה מאוד ענין, תשוקה, אנרגיות ודרייב לזוגיות.

לחלום ולהגשים בזוג, זו עוד דרך עבורי "להחליף את הזוגיות ולא את בן הזוג"...

במאי 2012 קיבלנו את המפתחות לבית שלנו מניקו ודימיטרה, הקבלן ואשתו המדהימים, שליוו אותנו לאורך כל הדרך בסבלנות, וארחו אותנו במוטל שלהם כל פעם שהגענו לאי בחמימות רבה מאוד, ממש כמו משפחה.

הצעד הזה היה צעד אמיץ מאוד מבחינתנו, שכן הגענו לארץ זרה בה אנו לא מכירים את השפה, את הבירוקרטיה, כל חלקת אדמה מחולקת לפיסות קטנות ובעצם שייכת למספר בני משפחה יחד.

לא מכירים את דרך העבודה, המחירים ובכלל הרבה מאוד פרטים, אך כשאנחנו פועלים באמונה רבה וחותרים למטרה כמו "אנייה שוברת קרח" עם הכיוון קדימה ובלי להסס – הכול זורם והיקום נחלץ לסייע בכל מצב.

את העבודה עם הקבלן יוליק סגר בלחיצת יד בלבד, האינטואיציה שאתה עובד עם איש מהימן

לא הכזיבה. עדיין לא הפקדנו בבנק את הכסף עבור השלב הראשון לבנייה והקבלן כבר שלח לנו תמונות של היסודות ועמודי הבטון שיצק בשטח. החוויה מול הקבלן אחרת לגמרי מחוויית הבנייה כאן בארץ, הייתה זרימה נהדרת וכל זה רק הוסיף להתרגשות שלנו ולחיזוק ההחלטה שעשינו.

עם הזמן אנחנו צוברים עוד חוויות מיוחדות והרבה חברים באי ומתחילים לנהל חיים כפולים באילת וביוון.

החלום שלנו הוא לחיות כמה חודשים בשנה ביוון, לארח משפחה וחברים, לטייל באיים נוספים ולנסוע מיוון לעוד טיולים באירופה, אנו מתחילים לחיות את החלום עם ההחלטה לשהות בבית בכל שנה חופשה אחת ארוכה, בת מספר ימים כמספר שנות הנישואים שלנו באותה שנה."

נתראה בפרק הבא, על עוד עיניינים מהחיים, שנה מתוקה לכם, החיים יפים, מותר ליהנות, הכל טוב...שלכם באהבה איילה שוימר מאמנת גם להגשמת חלומות.
2 תגובות
שנה טובה לאהבה..טריו עם שלמה ,דון מיגל ואני...
07/09/2018 13:29
ayala

דון מיגל רואיז, בספרו מעורר ההשראה

"דרך האהבה, מדריך לאומנות החיים",

מסביר שההפך מאהבה הוא לא שנאה אלא פחד.

"95% מהחיים שלנו מבוססים על פחד,

ורק 5% על אהבה. והוא משרטט את

הנתיבים השונים:

בנתיב הפחד אנחנו עושים הכול מפני

שאנחנו 'חייבים',

בנתיב האהבה אין שום התחייבות,

אנחנו עושים את מה שאנחנו רוצים.  

נתיב הפחד הוא מלא ציפיות, פגיעות

והאשמת אחרים על כך שלא עמדו

בציפיות שלנו.

בנתיב האהבה אין לנו ציפיות, לכן

כמעט שום דבר לא פוגע בנו כשאנחנו אוהבים.

הפחד מלא תנאים, האהבה היא בלתי תלויה."

רואיז מתאר בספר איך ילדים שאינם

פוחדים לאהוב מגיעים בהדרגה למצב

שיש להם צורך להיות מקובלים ולמצוא

חן בעיני כל הסביבה שלהם ושעל מנת

שנקבל חזרה את האהבה שאבדה,

אנחנו כל הזמן מנסים לרצות את כולם.

                                              

"אדם צריך שתהיה לו מילה, קצת מקום בעולם, אהבה לא נשכחת.

 וקול אמיתי לתפילה, ורגע מושלם, כדי לתת ולקחת, ולא...לפחד מהפחד" (שלמה ארצי)

                                                                                  

שנה טובה, מלאה באהבה, שמחה, בריאות, נחת והצלחה,

 ממני איילה שוימר




3 תגובות
יש הרבה שבילים אפשריים המובילים אל החיים ...
23/08/2018 19:18
ayala

כך יפורסם פתח דבר בספר שאני מסיימת בימים אלה את עריכתו ...מעניין?

 הצטרפו לבלוג שלי ואני אמשיך לפרסם מתוך הספר , מוזמנים להירשם עכשיו.

"יש הרבה שבילים אפשריים המובילים אל החיים הטובים והם כבר נכתבו בעבורנו" רובין שארמה, השראה יומית.

זמן חלום

8.3.2013 בוקר של יום שישי, יום האישה הבינלאומי, אני חוגגת את היום בחשיבה מעמיקה על החיים, ועל משמעות יום האישה, עבורי הוא יום שבו אני מתחברת לעצמי ולמה שעשיתי בחיי. מה אני עוד רוצה? המשפחה היא חלק בלתי נפרד מחיי שמאפשר לי להיות אישה, אשת איש ואימא. אני מבינה שמשפחה היא בעצם עמוד התווך עבורי, שכן בסופו של דבר אנחנו נשארים באחרית ימינו ללא עבודה, החברים מתחלפים, ולכן ערך המשפחתיות עולה על הכול.

אני מפנקת את עצמי ואת המשפחה שלי בארוחת שישי חגיגית שבישלתי על כוס יין אדום וטוב, מרגישה נפלא ועולה לישון בתחושת סיפוק מהיום שהיה. ובלילה, הלילה שבין שישי לשבת, שבת "ויקרא" חלום עצי הזית, בחלום אני רואה את עצמי מרחפת מעל מטע ענקי שאין לו סוף של עצי זית ירוקים עם ניצוצות של כסף על צמרות העצים, אור השמש זורח ובוהק מעליהם, אני ממשיכה לשייט לי מעל ונהנית לראות את שפע העצים והחלום נגוז...

אני מתעוררת שלווה ורגועה, ומציינת לי במחברת שליד המיטה את התאריך, ואת החלום. זו הייתה נקודת מפנה עבורי. משם כבר התחיל "אפקט הפרפר" שלי , להבין את משמעות החיים, ללמוד עוד ועוד, לקרוא, להדהד את התובנות לאחרים, להיפרד מהפחד, להבין שחיים רק פעם אחת, שהחיים יכולים להיות קצרים, לחיות עכשיו את החלום  ו"להיות פשוט אני", אז מי אני בכלל? מה הייעוד שלי? מה אני רוצה להיות "כשאהיה גדולה" ? זה לא קרה לי ביום אחד. לא זכיתי להארה פתאומית כמו בודהא מתחת לעץ... מקבלת החלטה לפרוש מתפקידי כמנהלת בכירה לאחר כ 30 שנות ותק  בחברת ישרוטל ולהפוך לעצמאית כיועצת ארגונית ואישית. משהו מעין "יציאה לחופשי", אני בוחרת להודיע על כך במקביל ליום העצמאות ומרגישה את "הפרפרים שבבטן ואת הפרפרים של החופש". עם הזמן אני מוצאת את עצמי מסבירה שאני לא בפנסיה ושהחופש לבחור לא קשור בשום צורה לחופשה על שפת הים. זו בהחלט אחת האפשרויות למי שזמנו כבר אינו נשלט על ידי משרה בחברה. אבל לא כל יום ים וברוב הזמן אין קשר לאי עשייה או להעדר פרנסה. אני עובדת היום לא פחות קשה ממה שעבדתי בחברה. רק אחרת.

המסע לקריירה השנייה והיציאה לעצמאות גורם לי להשיל לאט לאט קליפות והרגלים של שנים, כאלה שמכתיבים לנו עשייה על סמך החלטות שלא היו בהכרח בשליטתנו. עתה, כך אני מגלה, יש את החופש לעשות מה שמחליטים לעשות, מתי שרוצים ועם מי שבוחרים. האתגר עם ההרגלים הוא  שלפעמים אנחנו תקועים, מחכים שמישהו יגיד לנו מה לעשות עכשיו, לא מבינים שצריך להסתכל אחרת על המציאות ולייצר אותה בעצמנו וכאן אני משתפת במסע שלי, בהחלטות, בתובנות, במקורות ההשראה. במסרים, ובדרך שבחרתי לעשות, עבורי זו הזדמנות ענקית להעניק השראה לאחרים. 
הצילום הזה כאן מאפשר לי לראות שהים כחול, תכול, עמוק, משרה שלווה והדרך אינה נגמרת באופק...

0 תגובות
הרבה ססססס זה סיפוק אחד ענק !
21/07/2018 21:49
ayala
חזרנו מיוון אחרי 30 ימים של הרבה ססססס, מה עולה לכם כשאני כותבת הרבה ססססס?
כשהייתי בגיל 50 ברכתי את עצמי ועוד הרבה אחרים שהגיעו לגיל הזה להיות מבורכים בהרבה ס, 
סמכים זה כאלה שאתה יכול לסמוך עליהם, ל(ס)שמוח איתם וכמובן ל(ס)שמח אחרים.
אז איזה מילים אתם מכירים שמתחילות באות ס ? תחשבו על זה...
עבורי זה הרבה סקס, ספורט, ספרים, סתלבט, סתם לא לחשוב, וסיפוק...
חגגתי יום הולדת 57 מלאת סיפוק בדיוק ביום שאחרי חופשת ה30 ימי ססססס
מסופקת מהחופשה, ראש נקי, רוצה לגדל בונגוביליה בחצר הקדמית בבית היווני שלנו, מחשבה פשוטה, רוצה לאמץ את הפישוט שיש ביוון גם כאן,  "החיים פשוטים אל תסבכו אותם"- אני אומרת ו- מרגישה נפלא להתחיל כך את שנתי ה-58. מאחלת לכם ימים טובים ומאושרים חברים יקרים .

  





0 תגובות
מתרגשת ,משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו...
06/06/2018 11:06
ayala
הספר שאני שוקדת עליו כבר שלוש שנים בשלבי עריכה סופיים ואני מתרגשת, פוחדת כי חושפת את עצמי כמו שאף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי, תמיד אמרו לי את לא מדברת את רק מקשיבה , מה שאת חושבת את שומרת לעצמך.. והנה הספר הזה הוא מעין פריצת גבול עבורי, כי אני כותבת את כל מה  שאני חושבת ומה שקורה לי ומה התובנות שלי מהחיים ומצטטת מקורות השראה, ובעצם משתפת על הורות זוגיות והגשמת חלומות, על החלום הזוגי ועל החלום האישי, על יוון ועל כאן ,על הפרפרים של החופש ועל הפרפרים שבבטן שעכשיו ממש עכשיו אני מרגישה אותם בבטני.. סקרנים? אז הנה ככה זה מתחיל :

פרפרים של חופש   מאת:איילה שוימר

פרק ראשון: הורות

אלעד - האתגר

2:30 לילה, שקט. אנחנו במלון Avra על יד המרינה בRafina, עיר נמל טיפוסית ביוון, ללינת ביניים, מחר בבוקר ממשיכים בנסיעה לכיוון אתונה, ומשם חוזרים ארצה, אחרי שבוע חופשה משמעותית בEvia. היינו שם כדי לראות ולהכיר את האי מקרוב יותר, לבדוק היכן אפשר לרכוש אדמה קטנה ליד הים, שם אנחנו רוצים לבנות את בית הנופש שלנו ולהגשים את החלום שאנחנו חולמים יחד כ-15 שנה.

אנו שוכבים במיטה משוחחים על מה שהיה ומסכמים את החופשה, דבר שאנחנו נוהגים לעשות בכל סוף חופשה כדי לשמר את הזיכרונות. צלצול טלפון נשמע, זו פאני, היא נשארת תמיד עם הילדים בבית כדי לעזור, לשמור, לטפל ולרכז את העניינים בבית.

"כן פאני", השעה מאוחרת ואני תוהה. "מה קרה?"

"תשמעי, הגיעה משטרה הביתה לחפש את אלעד, פתחתי את הדלת, הם עלו לחדר

עם צו חיפוש ולקחו אותו לחקירה."

אני בהלם בקושי מצליחה לומר: "מה?"

"על מה ולמה?" אני ממשיכה לתהות.

"לא יודעת," היא עונה.

יוליק מושך אליו את הטלפון הנייד, מנסה להבין ומבקש לדבר עם הבנות, גם הן מופתעות.

אלעד רק בן 14, אנחנו המומים, אני בוכה ללא הפסקה.

אני יודעת שיש בעיות, הילד לא מרוכז בלימודים, מבריז משיעורים, אני מבקרת אצל המורים ובבית הספר לעתים קרובות, הילד מורד.

אבל מי חשב שזה יגיע לידי כך?

אני לא מפסיקה לבכות לתוך הלילה, יוליק טרוד אך מנסה להרגיע אותי, בחוסר הצלחה.

ברקע בחדר הסמוך, זוג נאהבים עושה אהבה, האנחות והמילים ביוונית נשמעות כאילו זה כאן.

איפה אנחנו ואיפה הם.

אני בתחושת משבר קשה ומסביבי העולם ממשיך בשגרה. אני מקשיבה, התשוקה שמעבר לקיר מעוררת בי תהייה ומחשבה. אם אני יכולה להתנתק ממה שקורה בבית עם אלעד ולו רק לזמן קצר? להפסיק לבכות, שכן מכאן אני לא יכולה לשנות מאומה או להשפיע.

האם אני יכולה לישון הלילה, וממחר להתמקד בחדשה המרעישה, זו שקיבלתי לפני כשעה.
"למה זה קורה לי?" - שאלה שכולם שואלים כשמרגישים את תחושת הקורבנות.

עם הזמן ולאחר שלמדתי אימון וקראתי רבות הבנתי שאני יכולה וצריכה להשפיע כשאקח על עצמי את העשייה, אבל להיות אומללה זה פשוט מיותר.

למחרת אנחנו מתעוררים אחרי לילה לבן. המעטתי בשינה, חיכיתי כבר לרגע שבו אגיע הביתה, לעשות, לבדוק, להשפיע, לשלוט.

הסרט הזה רק מתחיל, במשך כמה שנים אנחנו מרגישים כמו בנדנדה עם אלעד ועוברים איתו את הסיפורים, הקשיים, הבעיות, כל אחד עם עצמו וכולנו כמשפחה.

אנחנו מפסיקים לחלום את החלום, משהים, ולא מתעסקים בו יותר.

חזרנו ארצה."

נפגש בהמשך כי אני בורחת ובוחרת להירגע ביוון מהחשיפה ,הבטן שלי כואבת...אוהבת אתכולכם. 


0 תגובות
אחרי חג הביכורים, האם אני מבכרת או מבקרת?
21/05/2018 21:37
ayala

חג נפלא הוא חג השבועות, שמות רבים לו, חג הביכורים, חג מתן תורה, חג של שמחה, מים, חום (כן, היה חם במיוחד)  ואהבה, הרבה לבן בעיניים ,הרבה גבינות ויין, וכמובן שדות ירוקים עם שפע של צבעים, מי צריך יותר?

 לכבוד חג השבועות יצאתי לי לגינה להתבונן בטבע, מה קורה? מה חדש? הפעם התמקדתי יותר בהודיה, להודות על השפע, על הטוב, הבנתי שאני מבכרת להודות על היש,על התוצאות של העשייה המרובה,על המתנות שיש בכלל החיים, מאשר להיות מבקרת על מה שאין... כן יצא לי מן משחק מילים שכזה.. הבנתי שאם כבר מבקרת אז אצל חברים.. ומשפחה ככה להנות יותר מהחגיגה המיוחדת הזו. זה היה חג מדהים שחגגנו בקיבוץ "מצפה שלם" עם משפחה, עם הנכד המקסים שלנו ועם חברים יקרים, מול נוף כחול ושליו של ים המלח, מתבוננת לכחול בעיניים ובמחשבה עמוקה יותר אני מבינה  שקיבלנו את התורה לחיים טובים ואומרת לכולם שהערכים שלנו כעם ישראל נמצאים בעשרת הדיברות ואם היינו מקיימים אותם היינו חיים בעולם טוב יותר, אבל שוב אני מודה על היש ומאחלת לכולנו שפע על אהבה, שמתחילה באהבה עצמית ומהדהדת למעגלים הקרובים והרחוקים שבהם אנחנו נעים ורוקדים את החיים... " i making love with the wold "

נושמת דרך השיר הנפלא ומתחברת לעצמי מחדש...חפשיה להחליט איך לראות את העולם...

נוֹשֶׁמֶת אֶת הַזְּכוּת לִהְיוֹת חָפְשִׁיָה / קלריסה טייטל

חֲמִישִּׁים יָמִים צָעַדְתְּ לָךְ

מְסִירָה מֵעָלַיִךְ עִם כָּל שָׁעַל

אֶת אָבָק הָעַבְדוּת מֵעַל גּוּפֵךְ

מְחַפֶּשֶׂת אֶת אֲשֶׁר יִהְיֶה לָךְ לְעֵזֶר

חֲמִישִּׁים יָמִים צָעַדְתְּ לָךְ

מְבַקֶּשֶׁת לָדַעַת עִם כָּל צָעַד

אֶת אֲשֶׁר צוֹפֵן לוֹ עֲתִידֵךְ

מְחַפֶּשֶׂת אֶת אֵלּוּ הַצּוֹעֲדִים אִתָּךְ

וּבַחֲלוֹף הַזְּמַן

נִמְצֵאת רְאוּיָה לְמַעֲמַד מַתָּן תּוֹרָה

וְהִיא מוּגֶּשֶׁת לָךְ בָּרֶגַע שֶׁל קְדוּשָּׁה

וְאַתְּ אוֹסֶפֶת אֶת הַדִּיבְּרוֹת אֶלֵי לֵב

וְנוֹשֶׁמֶת אֶת הַזְּכוּת לִהְיוֹת חָפְשִׁיָה.

חָפְשִׁיָה מֵעַבְדוּת,

חָפְשִׁיָה מִקְּשָׁיִים,

חָפְשִׁיָה מֵאָבַדוֹן,

חָפְשִׁיָה בְּתוֹךְ הָאֱמֶת שֶׁלָּךְ.

אָז הֵבַנְתְּ שֶׁהִגַּעַתְּ נְכוֹנָה אֶל עַצְמֵךְ

אָז הֵבַנְתְּ שֶׁמַּסָּעֵךְ בְּמִדְבָּר תָּם.

לְכִי לָךְ וּלִבְשִׁי אֶת מַלְּבּוּשֵׁי הֶחָג שֶׁלָּךְ

הֲרֵי רְאוּיָה אַתְּ

שִׁזְּרִי פִּרְחֵי אָבִיב בְּשַׁעֲרֵךְ

הֲרֵי רְאוּיָה אַתְּ

וַהֲיִי מוּכָנָה לִקְצוֹר אֲשֶׁר זָרַעַתְּ

וְרִקְדִי עַצְמֵךְ לָדַעַת

חָבוּקָהּ בְּתוֹרָתֵךְ

אֲשֶׁר תָנְחֵה אוֹתָךְ

עַד לָרֶגַע הַהִתְעַלוּת הַבָּא

לחיים, לבריאות, לאהבה, לשלום, להגשמה, להשתייכות ולשפע של כל טוב



0 תגובות
חוכמת ההמונים- מהו אושר?מה עושה אתכם מאושרים?
07/04/2018 12:54
ayala
לפני שחגגתי את ליל הסדר, החלטתי לעשות קצת סדר במיוחד במה שחשוב לי בחיים ואל תתפלאו שגיליתי שזה חשוב כמעט לכולם מסביבי...
שאלתי את חבריי בפייס מהו אושר? או מה עושה אתכם מאושרים? קיבלתי הרבה תשובות שאכן המחישו שכל אחד רואה את הדברים אחרת, במשקפיים שלו וזה נפלא, אחרת היה משמעם.. קיבצתי את כל התשובות וניסיתי להבין מה בעצם מתוך כל התשובות אפשר לגלות כמקדמי אושר שמופיעים אצל רוב החברים שלי ומצאתי שמשפחה, ילדים, נכדים,  היו המוטיבים החוזרים...  חג פסח הוא חג משפחתי וזה בהחלט מחזק את הצורך של כולנו להנות מזמן משפחה ולא רק בליל הסדר, שכן למען הסדר הטוב כשאני מלווה אנשים ומנהלים, אני נותנת דגש על איזון , ואיזון זה לחלק את הזמן נכון לכל אחד למניעת שחיקה ולהגברת האושר.
 סקרנים לראות את התשובות ?? הנה הן ככתבן וכלשונן - רק מלקרוא אני כבר מאושרת...
"לראות את הים בבוקר"  " כשכל הילדים מסביבי"  "לדעת שאני לא עושה רע לאיש ולא פוגעת בשום יצור חי"  "שביעות רצון שלמה ,חוסר רצון לשנות את הקיים, הודייה"  " לעשות את מה שאני אוהבת"  "להבריא ממחלה קשה"  "משפחה וספורט" " הילד שלי"  "הנין הראשון שלי " " ליאו שוימר"
"חכם-להנות גם מהדברים הכי קטנים בחיים ותמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, להוציא מהקיים את המיטב ותמיד להיות שמח בחלקך ,פשוט להודות על הקיים"  "הבן שלי ג'ואי"  "דממה, אושר ,שקט, דיווש ספורט ללא סבל, שאחטה עם חברים, תנועה ומגע"  "לראות אותה את אבישג שלי בכל לילה לפני השינה ולראות אותה שוב ברגעי היקיצה, זה אושר מבחינתי"  "חיבור בנינו=אושר"  , "לראות שהילדים גדלו לתפארת ולזכות לראות את הנכדים"  "הגשמה עצמית"  "כשיש נחת = אושר"  " עצם השאלה - אושר הוא תחושה שבבחירה"   "לראות את ההורים שלי שוב נהנים מדברים קטנים כמו לקרוא עיתון ולצפות בוידאו- זה אושר"   " השקט שיש בים בשעות הערב, כן השקט הוא מצב של בחירה אישי"  " אושר- לאשר לעצמך את מה שאתה עושה"  "הכמון של מרוקו"  "האושר בפשטות"  "לראות את ילדי מאושרים ושמחים"  "משפחה שלי..ילדה שלי ,מבט אחד שלה עושה לי פרפרים בבטן"  "שלוות נפש"  "המשפחה היפה שלי"  "לחזור לחיות בישראל"  "לקום בבוקר עם אנרגיה מטורפת ולהרגיש שאני רוצה לטרוף את החיים"  " אושר זה להנות מכל דבר, מכל רגע בחיים"  "פשטות"  " האושר שלי זה כל רגע שאני עוזר לאנשים"  "ילדים ,משפחה, סיפוק מעבודה קשה...ושוקולד" 
"חברים טובים, משפחה, בישול, שחייה, קיאקים, גינון והעיקר להיות בטבע"  "שני סוגים של אושר : אושר רגעי- כל דבר שיכול לעשות אותי מאושרת לרגע, צחוקים של הילדים, אפילו לצלם פרפר ,ים, או לשמוע ציוץ של ציפורים . ויש אושר שהוא פנימי- עמוק יותר וזה כבר עיניין של תודעה או אופי אולי. מי שיודע להודות על מה שיש או להסתכל על הדברים באופן חיובי ולאהוב את ה"יש" חי בתודעה של אושר".

"יששששש"  כל כך מאושרת לכתוב את הדברים ולאחל לכולנו חג מימונה שמח ושרק נהיה מאושרים...אמן.
0 תגובות
רגע של השראה לכבוד החג הבא עלינו לטובה...
28/03/2018 18:24
ayala
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא »