עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

יועצת ארגונית, מאמנת אישית
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מה נשתנה? האם אני נאמנה לדרך שלי?
15/04/2019 22:19
ayala

פסח שוב מגיע כמו בכל שנה ואתו מגיעות כל הקושיות, זה לא פוסח עליי...  ואני מחליטה הפעם להתמקד בשאלה אחת בלבד, שיכולה להתאים גם לתם ולרשע ולחכם ואני שואלת את עצמי - מה קורה ? האם אני ממשיכה להיות נאמנה לעצמי ולדרך שלי?
עם התהיות עולות התשובות וזה תלוי בכל כך הרבה דברים - בספורט, בזוגיות, בתשוקה להעניק השראה לאחרים,בלווי המנהלים, בהדרכות, בשיווק, בחברות, במשפחתיות, באורח חיים, בבילויים, בנסיעות, בכתיבה, בשילוב עבודה והנאה, ביצירה, באהבה, בבחירת האושר, בחשיבה החיובית, בצמיחה ובמה לא..?  
ממש מעגל החיים - שוב להתאמן מחדש ולבדוק היכן אני נמצאת בכל תחום ולהחליט מה לשפר ובמה להתמקד ולהתקדם. בקיצור העבודה לא נגמרת - ואני מבינה שאני המעסיקה של עצמי והעבדות או החופש נמצאים בתוכי.
החופש הוא להיות משוחררים מתשוקות מרצונות כך אמר הבודהא. 
במדיטציה האחרונה שחוויתי למדתי על ארבעה אורחים שמבקרים אצלנו והם:
1. האורח שלא רוצה את מה שיש עכשיו.
2. האורח שרוצה משהו אחר ממה שיש, שמשתוקק.
3. האורח שמביא את העייפות - אין לי חשק, לא בא לי, אולי אחר כך...
4. האורח שתמיד בא לנקר ומביא אתו את הספק - כן? לא? 
ובוודאי יש עוד אורחים שאולי לא מניתי אותם ובאים לבקר גם אתכם, אז מה אומר ומה אגיד?
אם אכבד את האורחים שלנו (לא המסובין) בכמה דקות של התייחסות ובכוס מים בלבד, הם ילכו במהרה. אך אם אתן להם שירות ה"כל כלול" ויחס ללא הפסקה ללא ספק הם יישארו אצלי  - כי מי יעזוב שירות ללא הפסקה.
אני סוגרת את מלון ה"כל כלול" ובוחרת לתת יחס קצרצר לכל אורח ולהיות בתודעה בריאה של מודעות טהורה בלי הרבה ספקות, בלי הרבה תשוקות, רוצה את מה שיש עכשיו כי הכל מדויק וכל מה שיש גם זו לטובה.
אפילו לא בודקת אם אני נאמנה לעצמי פשוט נהנית מחופש בחשיבה.
לסיום עוד כמה מילים  כי חג פסח = "פה - סח" ועל כן חובת ההגדה  עלי - מאחלת  שיהיה לנו חג מושלם כמו שהוא, משוחרר ממחשבות מיותרות, חופשי ומאושר עם המשפחה והחברים ושמח בכל המובנים.
ממני באהבה רבה.  

0 תגובות
היום שאחרי יום האישה, מה איתי? נשארתי אני?
09/03/2019 08:41
ayala
שבת בבוקר יום יפה, אני תיכף מצטרפת ליוליק לשתות כוס קפה, וממתינה לחברה לצאת להליכה, הבוקר שאחרי יום האישה.
מה נשתנה? מה איתי? חזרתי להיות אני. ממש כך.
ביום שישי ה- 8.3 תוך שאני שולחת ברכות לחברות, אביטל מזמינה אותי להצטרף למדיטציה מונחית בקיבוץ אילות. אני לא חושבת פעמיים ומיד זורמת ולמדיטציה של שעתיים אני מצטרפת, זה היה פשוט מדויק, חזרתי להיות אני. חוויה מיוחדת שחידדה לי את מה שהיה צריך, להבין שוב שאנחנו בעצם נפרד יום אחד מכל הדברים, שלא שייך לנו כלום, אז למה להיצמד אליהם עכשיו, השחרור האי היצמדות זה מהות החופששש.
חזרתי להיות א נ י - אז מי אני? זו הייתה שאלת העבודה המנחה בסיום המדיטציה, וכן היו לכך הרבה תשובות עד שנשארתי ללא מענה, עם כלום...
והתשובות היו בתוך עולם של משפחה וטבע ותחושות ובלי הזדהות עם עולם הקרירה והעבודה - זה היה חידוש מדהים עבורי, שכן לצערי היום בכל פגישת היכרות עם אנשים חדשים, השאלה הראשונה הנשאלת היא - מה את עושה? במה את עוסקת? ולא מי את?או מה את אוהבת לעשות בחיים?
אז אני חיים, נשמה, זרימה, אימא, אשה, סבתא, שפע, אוהבת, מחבקת ,סקסית, רוח, חופש, פרפר. וכאן אני מתחברת לחלום שממנו החלתי את המסע שלי לאני החדש שלי, ומביאה אותו מתוך ספרי שעדיין לא יצא לאור, והנה הוא לפניכם "
זמן חלום
8.3.2013 בוקר של יום שישי, יום האישה הבינלאומי, אני חוגגת את היום בחשיבה מעמיקה על החיים ועל משמעות יום האישה, עבורי הוא יום שבו אני מתחברת לעצמי ולמה שעשיתי בחיי.
המשפחה היא חלק בלתי נפרד מחיי שמאפשר לי להיות אישה, אשת איש ואימא. אני מבינה שמשפחה היא בעצם עמוד התווך עבורי, שכן בסופו של דבר אנחנו נשארים באחרית ימינו ללא עבודה, החברים מתחלפים,
ולכן ערך המשפחתיות עולה על הכול.
אני מפנקת את עצמי ואת המשפחה שלי בארוחת שישי חגיגית שבישלתי על כוס יין אדום וטוב, מרגישה נפלא ועולה לישון בתחושת סיפוק מהיום שהיה. ובלילה, הלילה שבין שישי לשבת, שבת "ויקרא" חלום עצי הזית,
בחלום אני רואה את עצמי מרחפת מעל מטע ענקי שאין לו סוף של עצי זית ירוקים עם ניצוצות של כסף על צמרות העצים, אור השמש זורח ובוהק מעליהם, אני ממשיכה לשייט לי מעל ונהנית לראות את שפע
העצים ואז החלום נגוז...אני מתעוררת שלווה ורגועה, ומציינת לי במחברת שליד המיטה את התאריך, ואת החלום. זו הייתה נקודת מפנה עבורי. משם כבר התחיל "אפקט הפרפר" שלי, להבין את משמעות החיים, ללמוד עוד ועוד, לקרוא, להדהד את התובנות לאחרים, להיפרד מהפחד, להבין שחיים רק פעם אחת, שהחיים יכולים להיות קצרים,לחיות עכשיו את החלום ו"להיות פשוט אני", אז מי אני בכלל? מה הייעוד שלי? מה אני רוצה להיות "כשאהיה גדולה"? זה לא קרה לי
ביום אחד. לא זכיתי להארה פתאומית כמו בודהא מתחת לעץ... עברתי תהליך עם עצמי ואני מקבלת החלטה לפרוש מתפקידי כמנהלת בכירה לאחר כ 30- שנות ותק בחברת ישרוטל ולהפוך לעצמאית כיועצת ארגונית ומאמנת אישית. משהו מעין "יציאה לחופשי", אני בוחרת להודיע על כך במקביל ליום העצמאות ומרגישה את "הפרפרים שבבטן ואת הפרפרים של החופש".
0 תגובות
היום שאחרי יום האישה, מה איתי? נשארתי אני?
09/03/2019 08:41
ayala
שבת בבוקר יום יפה, אני תיכף מצטרפת ליוליק לשתות כוס קפה, וממתינה לחברה לצאת להליכה, הבוקר שאחרי יום האישה.
מה נשתנה? מה איתי? חזרתי להיות אני. ממש כך.
ביום שישי ה- 8.3 תוך שאני שולחת ברכות לחברות, אביטל מזמינה אותי להצטרף למדיטציה מונחית בקיבוץ אילות. אני לא חושבת פעמיים ומיד זורמת ולמדיטציה של שעתיים אני מצטרפת, זה היה פשוט מדויק, חזרתי להיות אני. חוויה מיוחדת שחידדה לי את מה שהיה צריך, להבין שוב שאנחנו בעצם נפרד יום אחד מכל הדברים, שלא שייך לנו כלום, אז למה להיצמד אליהם עכשיו, השחרור האי היצמדות זה מהות החופששש.
חזרתי להיות א נ י - אז מי אני? זו הייתה שאלת העבודה המנחה בסיום המדיטציה, וכן היו לכך הרבה תשובות עד שנשארתי ללא מענה, עם כלום...
והתשובות היו בתוך עולם של משפחה וטבע ותחושות ובלי הזדהות עם עולם הקרירה והעבודה - זה היה חידוש מדהים עבורי, שכן לצערי היום בכל פגישת היכרות עם אנשים חדשים, השאלה הראשונה הנשאלת היא - מה את עושה? במה את עוסקת? ולא מי את?או מה את אוהבת לעשות בחיים?
אז אני חיים, נשמה, זרימה, אימא, אשה, סבתא, שפע, אוהבת, מחבקת ,סקסית, רוח, חופש, פרפר. וכאן אני מתחברת לחלום שממנו החלתי את המסע שלי לאני החדש שלי, ומביאה אותו מתוך ספרי שעדיין לא יצא לאור, והנה הוא לפניכם "
זמן חלום
8.3.2013 בוקר של יום שישי, יום האישה הבינלאומי, אני חוגגת את היום בחשיבה מעמיקה על החיים ועל משמעות יום האישה, עבורי הוא יום שבו אני מתחברת לעצמי ולמה שעשיתי בחיי.
המשפחה היא חלק בלתי נפרד מחיי שמאפשר לי להיות אישה, אשת איש ואימא. אני מבינה שמשפחה היא בעצם עמוד התווך עבורי, שכן בסופו של דבר אנחנו נשארים באחרית ימינו ללא עבודה, החברים מתחלפים,
ולכן ערך המשפחתיות עולה על הכול.
אני מפנקת את עצמי ואת המשפחה שלי בארוחת שישי חגיגית שבישלתי על כוס יין אדום וטוב, מרגישה נפלא ועולה לישון בתחושת סיפוק מהיום שהיה. ובלילה, הלילה שבין שישי לשבת, שבת "ויקרא" חלום עצי הזית,
בחלום אני רואה את עצמי מרחפת מעל מטע ענקי שאין לו סוף של עצי זית ירוקים עם ניצוצות של כסף על צמרות העצים, אור השמש זורח ובוהק מעליהם, אני ממשיכה לשייט לי מעל ונהנית לראות את שפע
העצים ואז החלום נגוז...אני מתעוררת שלווה ורגועה, ומציינת לי במחברת שליד המיטה את התאריך, ואת החלום. זו הייתה נקודת מפנה עבורי. משם כבר התחיל "אפקט הפרפר" שלי, להבין את משמעות החיים, ללמוד עוד ועוד, לקרוא, להדהד את התובנות לאחרים, להיפרד מהפחד, להבין שחיים רק פעם אחת, שהחיים יכולים להיות קצרים,לחיות עכשיו את החלום ו"להיות פשוט אני", אז מי אני בכלל? מה הייעוד שלי? מה אני רוצה להיות "כשאהיה גדולה"? זה לא קרה לי
ביום אחד. לא זכיתי להארה פתאומית כמו בודהא מתחת לעץ... עברתי תהליך עם עצמי ואני מקבלת החלטה לפרוש מתפקידי כמנהלת בכירה לאחר כ 30- שנות ותק בחברת ישרוטל ולהפוך לעצמאית כיועצת ארגונית ומאמנת אישית. משהו מעין "יציאה לחופשי", אני בוחרת להודיע על כך במקביל ליום העצמאות ומרגישה את "הפרפרים שבבטן ואת הפרפרים של החופש".
0 תגובות
אם לא נניח הנחות אולי לא "נאנח אנחות"...
24/02/2019 18:09
ayala

סיפור שקראתי על קצין שיצא משיעור "מיינדפולנס" (קשיבות, מודעות קשובה, נוכחות קשובה) בגלל בעיות כעסים שרוצה לדעת איך להתמודד איתן.

הוא הגיע לסופרמרקט וראה אישה עם תינוק ליד הקופה, הוא נעמד בתור, תוך שהוא רואה שהאישה מוסרת את התינוק לקופאית שמחבקת ומשתעשעת אתו בכייף.

מה התגובה הראשונית של כל העומדים בתור לדעתכם?

"מה היא חושבת לה, אין לנו זמן, היא מעכבת אותנו, אנחנו רוצים כבר ללכת, וכו'.."

הקצין שהיה אחרי שיעור מיינדפולנס עצר רגע את תגובתו, לקח כמה נשימות ואמר לקופאית "איזה תינוק חמוד", "באמת" היא אמרה לו ,"זה הבן שלי, בעלי נהרג שנה שעברה במבצע צבאי וזה התינוק שלנו, אני נאלצת לעבוד שתי משמרות ואמי שומרת על התינוק, מידי פעם היא מביאה אותו אליי כדי שאוכל לראות אותו, שכן אני כל היום בעבודה "

הקצין ההמום  נאנח בעצב וחייך בחמלה וחשב לעצמו "כמה מרגש" " וכמה יכול להיות חסר התחשבות ואפילו מביש אם הייתי כקצין מתעצבן וכועס שהיא מעכבת אותנו .

מהי הדוגמה שלך ?

מתי פעם אחרונה שמת לב לכך שיכולה להיות סיטואציה אחרת ממה שחשבת?

יש הרבה דוגמאות וסיפורים בנושא, ואני מציעה לכולנו לחשוב שוב לפני שאנחנו כועסים או חושבים מחשבות והמצאות מיותרות.

ס ב ל נ ו ת...ח מ ל ה ...ק ש י ב ו ת...נ ו כ ח ו ת...א ה ב ה ...נ ש י מ ה...

ועוד נ ש י מ ה ... יביאו אותנו לנוכחות קשובה.

ו"עכשיו לנשום" – של חני דינור

"אולי היה ולא ראיתי, אולי זה סוד שלא גיליתי, אולי בגלל שכך קרה, אולי בתוך הסערה, אולי כי שם אני נולדתי, אולי בגלל שכך גדלתי, אולי זה היא, אולי זה הוא, אולי מאז היום ההוא .

מה הסיבה, מה הגורם, שזה רועד, שזה צורם, ומי יאמר, יאמר לי כבר, איך האתמול הפך מחר?

עכשיו לקחת לי אויר, להתכוון ולבקש, עכשיו הזמן שלי לבחור ולברך על מה שיש. עכשיו לפקוח העיניים, לקחת נשימה, עמוק מתוך אין סוף שמיים, עמוק מבטן אדמה.

עכשיו לנשום..."

 

0 תגובות
אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי ?
28/01/2019 19:17
ayala

        אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי  ?   וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי.       וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

        (מסכת אבות א', יד'(.

בפגישות הרבות שאני מקיימת עם נועצים ועם קבוצות  למידה בנושאים שונים, אני מגלה שלכולם יש מידה מסוימת של צורך בחיזוק ובטחון עצמי, מה שמביא אותי לחדד את המילה והמושג " בטחון  עצמי" שכן מהיכן מגיע הביטחון ? מעצמי ! זו הכוונה במילה ביטחון עצמי. לדעת להעניק לעצמך את הכוחות והאנרגיות להיות בביטחון מול כל מצב ואל מול כל אחד 

זה קל? זה קשה? זה גם וגם... כך אני מתייחסת לשאלה הזו. ואני נהנית לתת דגש לכל מילה ולהעניק לה משמעות... ולא רק למילים אני אוהבת להעניק משמעות אלא גם לצירופי המקרים . אני מתחברת שוב לנושא הכתיבה, מקבלת הזמנה לקיים סדנה לקבוצת נשים בנושא כתיבת הסיפור האישי של כל אחת, להביא את עצמך לידי ביטוי, להציג את עצמך ולספר את עצמך.  מתרגשת לחדש ולרענן תכנים של סדנאות ובמיוחד עכשיו שכן אני כבר מקבלת את הגהה אחרונה של הספר שלי שבו אני מספרת את עצמי, אז מה יותר מושלם מלהעביר על כך סדנה ?

ומה יותר מקרי מכך שאת כתיבת הספר התחלתי תחת השראה של סדנת כתיבה ב"אשראם במדבר" עם גבי ניצן(מי שכתב את הספר באדולינה) ומה יותר מרגש מכך שלפני כחודש התחלתי לקיים תהליך לווי ניהולי ב"אשראם"-" מעין סגירת מעגל" מטורפת, צירוף מקרים? מקריות? כוחם של צירופי המקרים מתמיר, מתעלה ועושה לי טוב בלב. אני נתקלת בפייס במשפט מדויק עבורי שכתב אותו אלברט איינשטיין 


"צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי"  


אוהבת את מה שאני עושה ומתחברת ליקום ו -לאלוהים,תודה על הזכות לייעץ ולהעניק לאחרים אני מקבלת חזרה עשרת מונים, תדמיינו, תעניקו לעצמכם השראה,תחלמו,תכתבו את החלומות ,תעשו,תצליחו בגדול, בענק,ואין סוף & באהבה ממני  


2 תגובות
מתרגשת שנה חדשה, כריכה חדשה...
10/01/2019 21:47
ayala
מעצבת את הכריכה לספר ומתלבטת, מה יותר מושך את העין, מה יותר משדר חופש ? מתייעצת וזה רק מבלבל יותר... החלטתי להחליט לבד.
 הנה מה שיהיה על החלק האחורי של הכריכה :
"2:30 בלילה, שקט, אנחנו שוכבים במיטה, משוחחים על מה שהיה ומסכמים את החופשה. צלצול הטלפון נשמע. בחדר הסמוך זוג נאהבים עושה אהבה. האנחות והמילים ביוונית נשמעות כאילו זה כאן. אני בתחושת משבר קשה, ומסביבי העולם ממשיך בשגרה. אני מקשיבה, התשוקה שמעבר לקיר מעוררת בי תהייה ומחשבה. האם אני יכולה לישון הלילה ולהתמקד בחדשה המרעישה מחר?"

איך נגשים חלום? איך נהפוך קושי להזדמנות? איך נדע מה מקדם אותנו ומה מעכב אותנו, מהו אושר, מהי הצלחה, ומהי המשמעות שלנו ושל סימנים שאנו מקבלים מהסביבה? איך נהפוך את הפרפרים שבבטן לפרפרים של חופש?

לאחר שנים רבות שבהן עבדה כמנהלת בכירה, החליטה מחברת הספר, אילה שוימר, להיות נאמנה לעצמה, להעז, ליזום ולעשות שינוי. את סיפור המסע האישי והאותנטי שלה, הנע בין אילת ליוון ובצירי החיים המרכזיים: הורות, זוגיות וקריירה, היא שוזרת בסיפורים, בציטוטים מעוררי השראה, בתובנות ובכלים מעשיים לאבחון עצמי, לאימון, להצלחה ולהגשמת כל חלום.

אילה שוימר, נשואה באושר ליוליק ואימא לשלושה, עבדה כעשרים ותשע שנים ברשת מלונות "ישרוטל" בתפקידי ניהול בכירים ובתפקידה האחרון שימשה סמנכ"לית משאבי אנוש. בוגרת לימודי מלונאות, לימודי תעשייה וניהול, לימודי משאבי אנוש, ייעוץ אירגוני, הנחיית קבוצות, הכשרה בגישור, אימון אישי (איק"א) וקורסים מעולם הניהול. כיום יועצת ארגונית ואישית ומעבירה הרצאות וסדנאות.

זהו "פרפרים של חופש" ספר הביכורים שלה.


0 תגובות
כריסמס חג מדליק מלא אורות הפעם באמסטרדם...
26/12/2018 20:51
ayala
"אוי אמסטרדם, ווי מאדם, נו מאדם, קסם זר בן אדם,בוא אלי בוא הביתה" השיר של נוער שוליים מתנגן לי בראש כשאני מטיילת ברחובות העיר השוקקת הזו, באמת מלא עינין, מוזיאונים הומים, פסטיבל כריסמס מלא אורות לבנים יפים וגם בכל מיני צבעים, גבינות ויין חם, כייף ריח של גראס כל הזמן באויר, עיר החופש של הרבה צעירים וגם מבוגרים שבאים לחפוש ולחפש כל מיני הרפתקאות ומראות מעניינים, חלונות אדומים, קזינו, אופניים ללא הפסקה ברחובות,תעלות מים עם ברבורים שמנמנים וצבעוניים, וכל זאת על רקע העיר המלאה בניינים מיוחדים שבכל ראש בניין יש גימור מיוחד ואופייני של הבית הזה. חורף, העלים כבר מזמן נשרו והעצים קרחים ואפורים, הגשם יורד קלות ולאורך כל היום, אך אפשר לטייל תחת מטרייה ולרקוד את השיר "שנינו יחד תחת מטרייה אחת,שנינו מדלגים על כל השלוליות, עיר בגשם סחה לנו ככה- החיים יפים כדאי לכם לחיות!" מטרייה אדומה בולטת על רקע הצבעים האפרוריים, למחרת השמש מבצבצת מבעד לעננים, הגשם פוסק והקור עולה קרררבררר...טיול בכיכר הדאם פעילי BDS מפזרים פלקטים גדולים עם תמונות מכפישות וכותרות צועקות נגדנו, בצד השני פעילה פרו ישראלית עטופה בדגל ישראל נושאת שלט ולידה עוד פעיל עם כרזת ענק, טוב שיש איזון כאן ... 3 צעירות ישראליות  מגיעות ומבקשות שנשיר את השיר " מי שמאמין לא מפחד, את האמונה לאבד.." זורמת איתן, כן זה הזמן והמקום לתת ביטוי לחופש, לא להשאיר את הפעילים לבד אלא לעורר את התגובה. מתגעגעת לעיר השמש הנצחית שלי אילת, בעצם גם מתגעגעת ליוון - למקום הפשוט שלנו, הרגוע, מבינה שכמה שיותר פשוט, פשוט טוב יותר... חוזרים הביתה עם תובנה שהחיים יפים  וחשוב למצוא את המשמעות שלנו בתוך החיים. כי דברים שרואים משם לא רואים מכאן. והנה אנחנו אוטוטו לקראת תחילת 2019 הזמן לעצור ולחשב מסלול מחדש, מה היה טוב ומה יהיה עוד יותר טוב בשנה הבאה?
(בתמונה עם פעילה פרו ישראלית בכיכר הדאם.)
 נתראה ב2019, עם עוד פרק מהחיים מהספר שלי על קו אילת- יוון.
  
0 תגובות
חנוכה -חג מיוחד,נס, מחאת נשים "באנו חושך לגרש"
05/12/2018 21:48
ayala

נר ראשון של חנוכה יום ראשון ה2.12.2018 

התכנסנו בערב למנהיגות נשים להתכונן בעיר אילת ליום שלישי שנקבע כיום המאבק באלימות נשים החלטנו 

על עצרת בוקר כאות הזדהות עם כלל הערים.  ובערב לצאת למסע מבית החולים לבית העלמין הדרך שבה

 מובלות הנרצחות. נלך עם חולצות אדומות ועם לפידים או פנסים, כך יצא וזה נפל בחנוכה אז "באנו חושך

 לגרש"הכנו מודעות אבל של כל הנרצחות לשנת 2018 24 נשיםמספר בלתי נתפסהכנו כרזות עם סלוגנים מחאתיים, כשסיימנו להכין ספרנו כדי להזמין קאפות

 לחיזוק ולא תאמינו היו בדיוק 24 כרזות - יד המקרה או שלא במקרה?

בלילה חלמתי את חלומי בו אור בוהק מרצד,נכנס ויוצא נפתח כמו מעגלים ובתוכן מופיעה דמות.

הרגליים שלי מרגישות חום, אנרגיות זורמות בכפות הרגליים והמחשבה שעולה היא כשמשהו קורה פתאום, 

ללא היסוס להעניק חיים לאחרים לא לחשוב פעמיים. האורות ממשיכים לבהוק והרגליים מרגישות זרמים

 אנרגטיים. האם זה חלום? או כח מחשבה עליוןאני מתעוררת לקול צפצוף הודעות בווטסאפ -מי זה בשעה כה מוקדמת ? אהובה לוי האשה שעומדת אחרי ארגון הקבוצה המיוחדת למנהיגות נשים,

מדווחת כבר על המודעה שהוכנה לכלל תושבות העיר על הפעילות שהחלטנו לעשות ביום המאבק. 

מי יתן והאלימות ההורגת הזו תפסק לאלתראולי באמת יהיה כאן נס חנוכה ? 

הלילה שבין הל לדצמבר יזכר אצלי כלילה אנרגטי במיוחדבוקר טוב אילת.

בטקס שנערך בערב בבית העלמין הקראתי את השיר "שקופה" שיר שנכתב ע"י רנית אלוביץ, היא ביקשה ממני להקריא ולהדהד את השיר.

רנית בת 45 אמא לשתי בנות ששהתה במעון לנשים מוכות עם בנותיה ולאחר שיצאה ממעגל האלימות החליטה מתוך שליחות לכתוב ספר ילדים ושירים והנה השיר המשקף את התחושות הנלוות למעגל האלימות, שלצערנו הופך להיות נגע רע בחברה ובחיי היומיום שלנו.

"שקופה"  ביצוע: שלומית אהרון   מילים: רנית אלוביץ   לחן: שמואל נויפלד

האיפור שלה עדין ומתחשב 
גם חיוכה החמקמק 
רק כשאספה את שוליי שמלתה האדומה 
חלפה לה מחשבה, של עצב. 
הוא מחלחל דרכה 
מבקע את ליבה, 
לאט, ימים וכבר שנים, 
ואין סופר ואין אות קין 
אין צבע, אין דיין 
רק ארס, 
הוא שקט ומזדחל. 

תסתכלי, 
היא נעלמת לידך, תסתכלי, 
ואת כמו ברחוב ניו יורקי מנוכר 
כמו לא שומעת לא יודעת 
בחליפה שקטה 
מפנה מבט 
נועצת בה פיגיון רועם שתיקה. 

והרדיו שוב בוער מעוד חיים שנלקחו 
גם אם סוגרים חלון, אפשר לשמוע. 
והיא יודעת שדרכה יכולה להיות שונה 
אם רק יתמלא בה כח. 
אולי תלבש את השמלה האדומה 
ומישהו יראה דרכה, ומה קורה לה 
אך כבר ימים וכבר שנים רבים יודעים אבל שותקים, 
אולי גם הם צריכים, שמלה בצבע. 

תסתכל, 
היא נעלמת לידך, תסתכל 
אתה כמו ברחוב ניו יורקי מנוכר 
כמו לא שומע לא יודע 
בחליפה שקטה 
מפנה מבט 
נועץ בה פיגיון רועם שתיקה. 

האיפור שלה עכשיו מרוח 
ומטשטש את החיוך שלא היה 
וקשה גם להבדיל בין השמלה לבין הצבע 
ששוטף את גופה המת. 
בשקט מדומה, מילים מטשטשות, 
בכותרות יאמרו - "נראה שכן נחמד", 
אך בחיים מילים כמו בכישור ניטוות, 
תדעו - שתיקה היא קש, ולא זהב. 

אז תסתכלי, 
היא נעלמת לידך, תסתכלי, 
ואת כמו ברחוב ניו יורקי מנוכר 
כמו לא שומעת לא יודעת 
בחליפה שקטה 
מפנה מבט 
נועצת בה פיגיון רועם שתיקה. 


תסתכלו...

ואנחנו כאן לא מסתכלות, אלא זועקות לכולם להרים את דגל המחאה ולהפוך את הצבע האדום מדם- לצבע אדום של תמיכה,אהבה,הזדהות והשפעה.
חג חנוכה שמח,  שלכם אילה.


0 תגובות
בחירות בחיים, בחירות לרשויות, העיקר לבחור...
30/10/2018 17:50
ayala
בוקר, 0800 מתייצבים באוניברסיטת בן גוריון אילת חדר 600 , יום בחירות, "יוצאים לעבודה" היום העבודה הכי קשה היא בעצם לבחור...
להיות מעורבים, להשפיע, והעיקר שמי שיבחר יעשה את הטוב ביותר עבור אנשי עירו. מקווה שבפעם הבאה רק מי שבוחר יקבל זכות ליום שבתון.
זה האני מאמין שלי , 
בינתיים מקבלים הודעה קשה על תאונה בים המלח עם משפחה שלמה שנהרגה 8 איש, זוג הורים ו-6 ילדים, לא מעכלת.
מה נשאר לבחור ? לבחור את הבחירות שלנו בחיים.

מה אנחנו רוצים לעצמנו כדי להיות במקום טוב יותר. 

רוצה להמשיך לכתוב, אך התחושות שמלוות אותי מאז ההודעה הקשה  פשוט מעיבות עלי ואני בוחרת הפעם להתנתק מהכתיבה ולאחל לכולנו ימים טובים, בשורות טובות, תנחומים למשפחה ולכולנו. 

מחר יום חדש, מנהיגים חדשים, חדשות טובות והצלחה לכל הנבחרים. סעו בזהירות בבקשה החיים יקרים .

 ים המלח .

0 תגובות
תשליך - זה הליך או תהליך? העיקר שנסלח...
26/09/2018 09:29
ayala
עבר שבוע מיום כיפור ואני עדיין תוהה האם סיימתי לסלוח לעצמי ולאחרים כי מסתבר שתשליך זה תהליך, אצלי זה התחיל בערב כיפור,הבנות ואני יצאנו לים להשליך את כל הגיפה ולטבול במים כדי לטהר את הנשמה, היה שקט לא היו הרבה מתרחצים בדיוק מתאים כדי לעשות סדר גם בראש...
כיפור נכנס ואתו מגיע השקט המיוחד המאפיין את החג הזה, אני קוראת על מהי סליחה ושואלת את עצמי זהו סלחת? כן זה תהליך זה לא זבנג וגמרנו אבל העיקר שסלחת , לעצמך ולאחרים כך מתחילים שנה חדשה בקלילות ובשמחה ואני משתפת אתכם במה שקראתי על מה זה סליחה?

ההגדרה של סליחה היא- בחירה מודעת לוותר על רגשות של כעס, טינה וזעם כלפי אדם שפגע בנו. אנחנו בוחרים לסלוח בין אם “מגיע” לאדם שנסלח לו, ובין אם לא.

סליחה היא לא:

כדי שנוכל לסלוח, חשוב להבין שסליחה היא לא:

·         להכחיש שמה שקרה פגע בנו.

·         להצדיק את מה שקרה.

·         לשכוח את מה שקרה.

·         סליחה לא מחייבת אותנו להמשיך להיות בקשר עם אדם שפגע בנו.

·         ניתן לסלוח, ועדיין לדרוש את מיצוי הדין המשפטי מול האדם שפגע בנו.

·         לא חייבים לסלוח. אנחנו סולחים מתוך בחירה, למען עצמנו ולמען היחסים שלנו.

למה כדאי לי לסלוח?

כשאנחנו סולחים אנחנו נהנים משקט נפשי.

והנה קטע מהספר שלי על "תשליך" הבטחתי לשתף קטעים והנה אני מבטיחה ומקיימת:

"תשליך

מזמינה את כולם לרדת לים, לבצע תשליך, ליהנות מהמים החמימים, מהשקט שלפני יום כיפור. כולם מסכימים.

יוליק, אני והבנות יורדים לים, פוגשים חברים, חברתי ואני שוהות במים כשעה ומפטפטות, נזכרת בEvia בדיוק כמו שהמקומיים יורדים למים ושוהים שם ארוכות ומפטפטים כאילו הם יושבים בבית קפה.

היה פשוט נפלא ומרגיע, פעם ראשונה שאני יורדת לים בערב כיפור, מחליטה לאמץ זאת כמנהג חדש.

ארוחה מפסקת, תה, עוגיות ומסתערת על הספרים, העיתונים וזהו בעצם להיום.

יום כיפור עובר בעצלתיים, ערסל, ספר, מיטה, ספר, הבנות מסדרות לעצמן את החדר, עיצוב מחדש.

אני קוראת את הספר של ליאור צורף ומקבלת עוד כלים חדשים לתפוצה מקצועית – הלינקדין, גם אותו אני צריכה להפעיל ולדעת ליהנות משירותיו.

הזבובים בחוץ מטרידים, יוצאת מהערסל, חוזרת לחדר, קוראת עיתון, כתבה על שייטת 13, כתבה על אנשי הדממה שיוצאים מהדממה, ומספרים על מפקד היחידה ועל מהות היחידה. אני מתמלאת שוב גאווה, שני הילדים שלי משרתים ביחידה, שי שאוטוטו משתחררת ואלעד מפקד ביחידה כבר סרן - כתבה טובה, אבל משהו שם קצת לא עבר אצלי. מדוע מאפשרים ומפרסמים מה שחושב המפקד על הכוחות הנגדיים? על מה הם יכולים לעשות לנו..  בכך מציע להם רעיונות, מחשבות, חיזוקים, אתגרים? קצת צנזורה לא הייתה מזיקה. 

שרי פרם באבא "מן הסבל אל האושר"

הזמן עובר, מנמנמת קלות, מתעוררת, עוברת לקרוא, בספר של שרי פרם באבא "מן הסבל אל האושר" – פרק שמונה ותשע – פרק המדבר על תודה, על סליחה, איזה התאמה מושלמת ליום הכיפורים.

אני קוראת בפעם השנייה את הספר, אחד הספרים שמקבלים בו תובנות, גם בקריאה שלישית, כל פעם זה תופס אותך מחדש, במצב אחר, עם תובנה אחרת. מה הייתי צריכה יותר מזה?

אני אוהבת לצטט, ומתוודעת שוב לכך שצריך לקבל בברכה את פני האורח, גם אם הוא ייסורים ואתגר בדיוק כמו ביהדות:

"שאלה: "איך אפשר לתת אמון באלוהים אל מול כל הקשיים שהחיים ממיטים עלינו, כמו למשל הפסד כלכלי גדול, מותו של אדם קרוב או ילד שנולד עם צרכים מיוחדים?"

פרם באבא: אף לא עלה אחד נופל מהעץ במקרה. אם אתגר כזה מונח על סף דלתכם, אין ספק שהכתובת היא אתם. זו מתנה אישית ובלתי ניתנת להעברה, אם תנסו להיפטר ממנה היא תחזור אליכם קשה שבעתיים. אם בשלב הזה הדרך היחידה שלכם ללמוד היא דרך הייסורים, כי אז הצרות שלכם רק ילכו ויתגברו מבחינת הסוג, התדירות והעוצמה, עד שתסכימו לקבל עליכם את האתגר."

הוא ממשיל זאת לכך ששלחתם הזמנות לאורחים לחגיגה, כשהם הגיעו לא הייתם מוכנים, לא לבושים ולא חשבתם שבכלל הזמנתם את האורחים. אתם מתכחשים לכך! בעצם הגיעה לנו מתנה/אורח שצריך לקבל אותו בשלווה, בסבר פנים יפות, להתארגן בצורה קלילה, להזמין פיצה, לסדר את הבית ולהכניס את האורחים. הוא משתמש בחוק שבלתי ניתן להתחמק ממנו "חוק הסיבה והתוצאה", "לכל פעולה נגדית ישנה תגובה נגדית השווה לה בעוצמתה".

מסיימת לקרוא את פרק תשע המתמקד בהכרת תודה דרך סליחה.

פותחת שוב עיתון – מתחברת לפסקה שכתב סבר פלוצקר על השונות ועל חסרי סבלנות (משמעותי לחנך אותם לקבל את השונות של בני הגזע האנושי כדבר טבעי)

"מגילת הזכויות המונחת ביסוד הסדר הדמוקרטי והליברלי לא מכריזה שכל בני האדם נולדו זהים, הם נולדים שונים אך שווים בזכויות היסוד שלהם. על כן קרויות אלו זכויות אדם. חוסר סבלנות מתחיל בנקודה שבה השונות הופכת לנחיתות; אתה שונה ממני, זאת אומרת שאתה נחות ממני. איני רוצה להיות בחברתך, לא מפני שאני לא אוהבת את המוזיקה שלך ואת המטבח שלך, אלא מפני שהמוזיקה שלך והמטבח שלך הופכים אותך, בעיניי, לנחות. יש לגדל ולחנך את הילדים לסובלנות."

מדפדפת בכתבה של מעוררי ההשראה ונתקלת במשפט מנצח של שמעון פרס:

"אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים".

חשבון נפש

אחרי כל הכתבות, התובנות, המשפטים, אני עורכת את חשבון הנפש שלי – הזמן שלי עם עצמי, במה אני רוצה להתמקד בשנה הקרובה – כבר החלטתי ואני מחזקת את ההחלטה בלבי:

תרומה ועצמאות – הערכים המובילים שלי השנה.

אני יודעת שהגעתי לשלווה שלי, הייתי זקוקה ליום הכיפורים הזה כדי לחזור לשלווה ולתובנות שלי משכבר הימים.

תודה לך אלוהים.

זהו, זמן תפילה מגיע, אני לובשת לבן והולכת לבית הכנסת לתפילת נעילה ולשמוע את קול תקיעת השופר האחרונה. בערב יוצאים לשבירת צום אצל ישראל ואביטל עם עוד חברים, מתחילים להתכונן כבר לסוכות.

שולחת סליחה אחרונה למי שחשבתי שצריך לבקש סליחה ומתנקה."  סוף ציטוט.

החגים לא נגמרים ...ואנחנו בחג הסוכות גם מצווים להיות בשמחה גדולה, מאחלת לכולנו ימים טובים ושמחים

באהבה רבה איילה .


0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא »