"אני ואלוהים, השאלות הגדולות של החיים..."

חג שמחת תורה כבר בפתח, ואני מוצאת את הזמן לקרוא את הספר, ולעסוק בשאלות המהותיות והמעניינות אותי, מזמינה אתכם לתהות? לחשוב? להסיק? להתעניין? להסכים?לקחת? לקבל? להאמין? ובעיקר לאהוב? אני אהבתי את שקראתי ואני אוהבת לשתף, לכן הנני כאן אתכם בשמחה, בחג שמחת תורה...

מה למדתי בעיקר? באהבה יש כוח ואכן אני מוצאת את זה בתוך המילה א.ה'.ב.ה'= אלף-בית של ה'.

המסר שלקחתי הוא "ואהבת לרעך כמוך" ואיך אוכל לאהוב כל אדם?האדם נברא בצלם אלוהים, הווה אומר שכל אדם הוא יציר כפיו, והוא מושלם כמות שהוא...כי הוא יציר האל, משם אנו למדים על הכלת השונות ואכן בזמנים אלו אנחנו עם מודעות גבוהה יותר לכך.

איך אתמיד ואפתח את היכולת להכיל כל אדם? כאשר מגיע אליי אדם, העבודה היא להתנתק מהאדם, ולראות אותו כשליח אלוהים המגיע אליי. כך אוכל לא לקחת אישית,אוכל לראות "הכל לטובה" וכך אוכל להתמודד עם קשיים, כעסים וכו', וכן להנות ממסרים, תובנות, שמחות ועוד. ולאט לאט, אני לומדת לראות בכל אדם ובכל סיטואציה"שיעור" ו"תיקון" להתגברות והתבגרות רוחנית.

והנה ציטוטים מהספר שעוסק בעצם בתורת הקבלה "אני ואלוהים, השאלות הגדולות של החיים" :

"מיהו אלוהים? אם נותנים לי הזמנה להיכרות אישית עם אלוהים, אני מגיע! אולי זה נשמע קצת יומרני אבל לא נראה לי שלא כדאי לי לפספס זאת... לכן אני רוצה להמשיך ולברר איתך את מהות התפיסה הזו שלנו את אלוהים. איך מגיעים לפגישה איתו?

יש שני עקרונות בסיסיים : הראשון, "חוק השתוות הצורה".כלומר רק אם אתה נעשה שווה לאלוהים, דומה לו בתכונות, אתה יכול לגלות אותו.

אילו תכונות חדשות אני צריך לרכוש?... לאלוהים יש תכונה שבאופן כללי נקראת "טוב ומיטיב" או "השפעה", "אהבה","נתינה". בדרך כלל נוהגים להשתמש במושג "השפעה", במובן שלהענקת שפע. אנחנו בני האדם, נמצאים בתכונה הפוכה לאלוהים, אנחנו אוהבים את עצמנו,רוצים לקבל מהזולת לטובתנו בלבד, וכמה שיותר. כל רגע נולד בנו רצון חדש, וכשהוא בא על סיפוקו נולד אחר במקומו.

איך עושים את זה? אחרי שנלמד איך להתייחס זה לזה באהבה אמיתית, ללא תנאי, נשתווה לאלוהים בצורתנו, וכך נוכל להרגיש אותו ולדבר עמו.

אבל אם נחשוב לרגע, זה לא יומרני מדי לרצות להיות דומה לאלוהים?! זו נראית לי שאיפה גבוהה מאוד, אם לא לומר מוגזמת. איך אני בכלל יכול להרשות לעצמי לחשוב על כך?

איננו יכולים לבחור אם להיות כאלוהים או לא, פשוט נועדנו לכך. כמו שאף אחד לא שואל אותנו אם אנו רוצים להיוולד, באיזו צורה, באילו תנאים וזמן, מה לעשות עם החיים שלנו וכדומה. הבחירה נעשית חופשית רק כשאנחנו מתחילים להבין את המערכת.

הנטייה שלנו היא למשוך הכל לעצמנו פנימה, לכן במקום חוש הקבלה, הרצון לקבל שלנו, עלינו לפתח חוש של השפעה, חוש של נתינה, שבאמצעותו נפרוץ החוצה. חכמת הקבלה היא שיטה שמפתחת באדם רצון לתת, רצון להשפיע...

מבחינה רוחנית אנחנו עדיין בגלות. הגאולה לא מדברת על תזוזות גיאוגרפיות שעשינו מארצות הגולה לארץ ישראל, אלא על תזוזות פנימיות שעלינו לבצע,בתכונות שלנו, ביחסים שלנו זה לזה".

"ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום שהיא עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, על ידי שבני אדם שמשונים בדעותיהם נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום" 

(ר' נחמן מברסלב, ליקוטי הלכות, ברכות הראיה וברכות פרטיות, ד' ).