עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

יועצת ארגונית, מאמנת אישית וזוגית, מרצה, סופרת .
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
אוגוסט 2021  (1)
יולי 2021  (1)
יוני 2021  (1)
מאי 2021  (1)
אפריל 2021  (1)
פברואר 2021  (1)
ינואר 2021  (1)
דצמבר 2020  (1)
נובמבר 2020  (1)
אוקטובר 2020  (1)
ספטמבר 2020  (2)
אוגוסט 2020  (1)
יולי 2020  (1)
יוני 2020  (1)
מאי 2020  (2)
אפריל 2020  (1)
פברואר 2020  (2)
דצמבר 2019  (1)
נובמבר 2019  (2)
אוקטובר 2019  (1)
ספטמבר 2019  (1)
אוגוסט 2019  (1)
מאי 2019  (2)
אפריל 2019  (1)
מרץ 2019  (2)
פברואר 2019  (1)
ינואר 2019  (2)
דצמבר 2018  (2)
אוקטובר 2018  (1)
ספטמבר 2018  (4)
אוגוסט 2018  (1)
יולי 2018  (1)
יוני 2018  (1)
מאי 2018  (1)
אפריל 2018  (1)
מרץ 2018  (2)
פברואר 2018  (1)
ינואר 2018  (2)
דצמבר 2017  (1)
אוקטובר 2017  (1)
ספטמבר 2017  (1)
אוגוסט 2017  (1)
יוני 2017  (1)
מאי 2017  (2)
אפריל 2017  (1)
מרץ 2017  (1)
פברואר 2017  (1)
ינואר 2017  (1)
דצמבר 2016  (1)
נובמבר 2016  (2)
אוקטובר 2016  (3)
ספטמבר 2016  (1)
אוגוסט 2016  (2)
יוני 2016  (1)
מאי 2016  (1)
אפריל 2016  (2)
מרץ 2016  (2)
פברואר 2016  (2)
ינואר 2016  (1)
דצמבר 2015  (2)
נובמבר 2015  (1)
אוקטובר 2015  (1)
ספטמבר 2015  (3)
יוני 2015  (2)
מרץ 2014  (1)
ינואר 2014  (1)
דצמבר 2013  (1)
ספטמבר 2013  (2)
אוגוסט 2013  (4)

יום עצוב עצוב וערב עצמאות שמח שמח ...

01/05/2017 09:50
ayala
בלילה נדדה שנתי, אחרי ערב זיכרון ארוך במיוחד מול מסך הטלויזיה, הצפירה שמכנסת את כולנו להרהור משותף ולדקת דומייה ... אני חושבת על המשפחות השכולות, אני נזכרת במלחמת צוק איתן , כן גם אני במלחמה הזו נכחתי כאמא שבנה נמצא בפנים במשך כל ימי המלחמה... ומה החזיק אותי?שאלו  אותי כל הזמן " איך את ישנה? את לא מודאגת?" , אני זוכרת את הלילות כאילו זה היה אתמול... דווקא ישנתי טוב, כשהייתי מתעוררת באמצע הלילה הייתי מתרכזת באנרגיות חיוביות ושולחת אותם לבן שלי שנמצא שם , מעבירה לו מסרים של כוח ועוצמה ,זה מה שהחזיק וככה העברתי את המלחמה הזו, עד שבני יצא בשלום עם כל הפלוגה שלו, והלילה הזה נדדה שנתי לאחר שראיתי את האמהות הבוכות ומקריאות את המכתב האחרון שהשאיר הבן לפני הכניסה לעזה.
מכתב שרשום על פתק קטן של פנקס "קוהינור" כולנו מכירים את הפנקסים האלה... אבל המילים, המילים, הכאב, היכולת  של החיילים להבין שזה חלק מהחיים לפני שנכנסים ל"משחק "הזה... האהבה שמרעיפים למשפחה בדקה שלפני ...
כל אלה הדירו שינה מעיני בלילה האחרון - הבנתי שוב שהחיים זה משהו  שאינו ברור מאליו !! שאני מודה על מה שיש לי, אני מודה על הכוחות שהיו לי לעבור את המלחמה  כאמא ללא הרבה דאגה אלא עם הרבה אמונה.!!
שאנחנו חיים במדינה מיוחדת ,וההתמודדיות שלנו כעם פשוט לא נגמרות.... עד ש... ?
אז אני עצובה עכשיו ומתכנסת בעצב לרשום את מה שאני מרגישה... עד ש... ? יגיע הערב וכולנו נשמח לחגוג יום הולדת 69 למדינה , אוטוטו 70 כבר מגיעים לגיל שיבה , אבל מרגישים צעירים, מלאי אנרגיות של חיים , של חידושים, התפתחויות והרבה גאווה של תוצאות מדהימות שאנחנו יכולים להתגאות בהם לעומת אומות אחרות.
וכן גם בחיים שלי האישיים אני מרגישה שנכון לזכור ולא לשכוח, אבל האמונה והתקווה יקחו אותי למקומות
חדשים, לשמחה, לפריחה, להתחדשות כי זה סם החיים...
אני לקראת סיום קריאת הספר של דיפאק צו'פרה " להמציא מחדש את הגוף, להחיות את הנשמה, ליצור את עצמך מחדש"  כן... זה בדיוק מחבר אותי ליום העצמאות... היום לפני 3 שנים בדיוק גם החלטתי על יציאתי לעצמאות , והודעתי על פרישה מחיי כשכירה לאחר 28 שנות ניהול בכיר בחברת ישרוטל ...וכן כמו לכל דבר יש יתונות וחסרונות , החיים ממשיכים ואני מוצאת את עצמי מנסה תמיד להמציא , להחיות, וליצור....
"אש בליבי בוערת אש"....חג עצמאות שמח.


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: